מטרתו של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים היא להבטיח פיצוי לכל נפגע שנגרם לו נזק גוף בתאונה. למרות זאת, ישנם נפגעים שהחוק שולל מהם את הזכאות לפיצויים בגין פגיעתם בתאונת דרכים. סעיף 7 לחוק הפיצויים מונה מקרים בהם זכאותו של הנפגע לפיצוי תישלל למרות שהוא נפגע בתאונת דרכים. המטרה היא מטרה הרתעתית שנועדה למנוע מקרים בהם נפל פסול חמור בהתנהגות הנפגע, שמצדיק את שלילת הפיצוי לפי החוק.
ואלה הנפגעים שאינם זכאים לפיצויים לפי חוק הפיצויים:
נפגע שגרם לתאונה במתכוון.
נפגע שנהג ברכב ללא רשות (גניבה) ונפגע שנסע ברכב וידע כי מדובר בנהיגה ללא רשות.
נפגע שנהג ברכב ללא רישיון נהיגה תקף (לא כולל רישיון נהיגה שפקע מחמת אי תשלום אגרה).
נפגע שנהג ברכב ללא ביטוח או שהביטוח שלו לא מכסה את השימוש ברכב.
נפגע שהרכב שימש לו או סייע לו לביצוע פשע.
נפגע שהוא בעל הרכב או המחזיק ברכב, שהתיר לאחר לנהוג ברכב ללא ביטוח.
השלכות תחולת הסעיף על זכאות הנפגע ותלוייו:
כאשר נשללת זכאותו של נפגע לפי סעיף 7 לחוק הפיצויים אין לו עילת תביעה והוא לא זכאי לפיצויים לפי החוק. במקרה כזה יש לבחון את נסיבות התאונה ולבדוק האם יש לנפגע עילת תביעה אחרת לפי פקודת הנזיקין.
כאשר הנפגע נפטר כתוצאה מפגיעותיו בתאונה יוכלו בני משפחתו, התלויים בו, לתבוע את "קרנית" למרות שהנפגע עצמו לא היה זכאי לתבוע פיצויים לפי החוק.
במקרה של תאונה בה יש חשש כי נשללה זכאותו של נפגע תאונת דרכים לפיצויים לפי סעיף 7 לחוק מומלץ לפנות מבעוד מועד לעורך דין נזיקין המתמחה בתאונות דרכים ולקבל הדרכה וייעוץ מתאימים כדי להבטיח את מלוא זכויותיו של הנפגע ושל בני משפחתו.