נזק עקב נכות נפשית שנגרמה כתוצאה מתאונה או אירוע טראומטי אחר (למשל תקיפה) הוא נזק בר פיצוי בדיני הנזיקין. מי שסובל מפגיעה נפשית או נכות נפשית כתוצאה מאירוע טראומטי עשוי להיות זכאי לפיצויים אף אם לא נפגע פיסית באירוע או אם החלים מפגיעתו הפיסית. ההפרעה הנפוצה ממנה סובלים נפגעי תאונות היא הפרעת דחק פוסט טראומטית (או תסמונת פוסט טראומטית).
הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD)היא הפרעת חרדה שכיחה המתפתחת בעקבות חשיפה לאירוע טראומטי. למשל תאונת דרכים, תאונת עבודה, תקיפה, אונס או פציעה בקרב. שיעור גבוה של הנחשפים לאירוע טראומתי סובלים מתסמינים של הפרעת דחק פוסט טראומתית בשבועות הראשונים שאחרי האירוע. רוב הנפגעים מחלימים במשך החודשים הראשונים לאחר הטראומה. עם זאת, שיעור ניכר מן הנפגעים מפתחים הפרעת דחק פוסט טראומתית כרונית העלולה להמשך שנים רבות לאחר התאונה. בנוסף קיימת אבחנה של "הפרעת דחק פוסט טראומטית מורכבת" המתארת את הנזקים הנפשיים החמורים שנגרמים בעטייה של טראומה ממושכת ונשנית בגלל התעללות מינית, פיזית או נפשית.
א. האדם נחשף לאירוע טראומטי בו נכחו שני היסודות הבאים:
האדם חווה, היה עד, או עמד בפני אירוע או אירועים שכללו סכנת מוות ממשית, או חבלה חמורה, או איום על החיים או על השלמות הגופנית של עצמו או של אחרים.
תגובת האדם כללה פחד עמוק, תחושת חוסר אונים ותחושת זוועה.
ב. האירוע הטראומטי נחווה מחדש ובהתמדה באחד (או יותר) מן הדרכים הבאות: זיכרונות מכאיבים, סיוטים חוזרים, מצוקה נפשית שמתעוררת עקב היחשפות לפרטים המזכירים את האירוע הטראומטי.
ג. הימנעות מתמדת מגירויים הקשורים לטראומה ואובדן פעילויות (שלא היו קיימים קודם לאירוע) הכולל לפחות 3 מהנקודות הבאות:
מאמץ להימנע ממחשבות, מרגשות, או משיחות הקשורות לטראומה.
מאמצים להימנע מפעילויות, ממקומות, או מאנשים אשר מעוררים זיכרונות של הטראומה.
חוסר יכולת להיזכר בהיבט חשוב של הטראומה.
ירידה ניכרת בעניין ובהשתתפות בפעילויות חברתיות חשובות.
צמצום קשת הרגשות (למשל חוסר ברגש האהבה).
צמצום העניין בעתיד הרחוק (למשל, אין צפייה לפתוח קרירה, נישואין, הבאת ילדים או תחולת חיים רגילה).
ד. שניים או יותר מתסמינים עקביים של עוררות מוגברת (שלא הייתה קיימת לפני האירוע הטראומטי) מהרשימה הבאה:
קשיים להירדם או להמשיך לישון;
נטייה לעצבנות או להתפרצויות זעם;
קשיים בריכוז;
דריכות יתר;
תגובת מוגזמת של קפיצה מבוהלת.
ה. משך ההפרעה (התסמינים בקריטריונים ב`, ג` ו-ד`) הוא מעל חודש ימים.
ו. ההפרעה גורמת למצוקה וסבל ניכרים או ליקויים בתפקוד חברתי, תעסוקתי או בתחומי תפקוד חשובים נוספים.
במקרה של תסמונת פוסט טראומטית, דיכאון, הפרעת הסתגלות ומחלות נפש אחרות, מומלץ לפנות מבעוד מועד לעורך דין תאונות דרכים ולקבל הדרכה וייעוץ מתאימים כדי להבטיח את מלוא זכויותיו של הנפגע ושל בני משפחתו