לכן, כאשר הנפגע מקבל גמלאות מהמוסד לביטוח לאומי שאינן קשורות כלל לפגיעתו בתאונה – לא ינוכו גמלאות אלה מתביעת הפיצויים. כאשר הנפגע מקבל גמלאות שרק חלקן קשור לפגיעתו ולנכות שנגרמה לו בתאונה ינוכו רק הגמלאות הקשורות לתאונה. ניכוי זה קרוי "ניכוי יחסי".
הלכת הניכוי היחסי, של מקצת הגמלאות המשקפות את הנזק שהוסב בתאונה ולא את מלוא הגמלאות שמקבל הנפגע, נועדה להגן על הניזוק מפני פיצוי חסר. הלכה זו נגזרת גם מעקרון התחלוף על פיו נקבע כי זכות ההשבה של המוסד לביטוח לאומי מאת המזיק לפי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי מוגבלת לגמלאות שמבטאות את שיעור הנזק היחסי שהוסב לניזוק על ידי המזיק. הווה אומר, כשם שהנפגע זכאי לניכוי יחסי של גמלאות המוסד לביטוח לאומי מסכום הפיצויים, כך זכאי המוסד לביטוח לאומי לתבוע מהמזיק רק שיפוי יחסי של הגמלאות ששילם וישלם בפועל בעטיה של התאונה.
הלכה זו השתרשה בע"א 3953/01 פרלה עמר נ` אליהו חב` לביטוח בע"מ, נז(4) 350 (להלן: "הלכת פרלה עמר"):
"כללו של דבר: את שיעור תגמולי המוסד שננכה מתביעת הפיצויים מקום שלא יוחדו בו התגמולים למעשה הנזיקין נושא המשפט, נשום בכל מקרה על-פי שיעור הנכות שנקבעה בבית-המשפט בגין מעשה העוולה. בית-המשפט חייב במקרים כאלה לקבוע לא רק את שיעור הנכות שהוסב לתובע במעשה הנזיקין. הוא חייב גם לקבוע את שיעור הנכות הכוללת של המזיק על-מנת לעמוד על היחס בין השתיים. התוצאה תוכפל בסכום התגמולים המשתלמים על-ידי המוסד, והסכום שיתקבל ינוכה מן הפיצויים. "
על הלכה זו חזר בית המשפט העליון בע"א 4607/03 מיכאל מוזיקנט נגד מגדל חב` לביטוח בע"מ, (להלן: פרשת מוזיקנט") ובע"א 2135/06 ארנון בולוטין נגד הדר חב` לביטוח בע"מ ואח`.
במקרה שבו רק מקצת הנכויות קשורות לתאונה ינוכה סכום הגמלאות מסכום הפיצויים בהתאם ליחס שבין הנכות שהוסבה בעטיה של התאונה לבין הנכות הרפואית הכוללת של הנפגע, כלומר מכפלת סך כל הגמלאות ביחס שבין הנכויות (הנכות הספציפית בגין התאונה חלקי הנכות הכוללת). דרך החישוב שנבחרה לשם כך היא שיטת השקלול המתמטית (רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ` כלל חברה לביטוח בע"מ, מיום 27.3.11).
את שיעור נכויותיו הרפואיות של הנפגע, הנכות שהוסבה בתאונה ונכותו הרפואית הכללית, יקבע בית המשפט הדן בתביעת הפיצויים בהתאם לראיות שבפניו, ועל פיהן יבוצע ניכוי יחסי של הגמלאות מסכום הפיצויים המגיע לנפגע.
הלכת הניכוי היחסי חלה כאמור רק מקום שבו הגמלאות מבטאות נכות שהוסבה בתאונה ונכויות אחרות שאינן קשורות לתאונה, כפי שנקבע על פי רוב בענף נכות כללית. מצב זה לא קיים בענף נפגעי עבודה, שכן הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי נדרשת לקבוע קשר סיבתי בין הנכות הרפואית לבין הפגיעה בתאונה, וגמלאות נפגעי עבודה משולמות לנפגע בגין פגיעתו בתאונה בלבד. לפיכך, כאשר מדובר בתאונת עבודה ינוכו מלוא גמלאות נפגעי העבודה מסכום הפיצויים לו זכאי הנפגע זאת אף אם בית המשפט קבע נכות רפואית בשיעור שונה מזה שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי או אף אם בית המשפט קבע קשר סיבתי שונה מזה שנקבע על ידי המוסד לביטוח לאומי (ע"א 390/06 רומן גרינשטיין נ` אקרשטיין תעשיות בע"מ).
הלכת הניכוי היחסי לא תחול מקום שבו גמלאות נכות כללית משולמות במלואן בגין נכות שהוסבה בתאונה, וזאת אף אם בית המשפט לא הכיר בנכות שנקבעה על ידי המוסד לביטוח לאומי. בפרשת "מוזיקנט" נקבע כי משאירעו נכויות נוספות כתוצאה מן התאונה, חרף העובדה שהללו לא נכללו בנכויות שנקבעו בבית המשפט, יש לנכות את תגמולי המוסד לביטוח לאומי כולם על אף שיעור הנכות השונה שנקבע במוסד לביטוח לאומי. על הלכה זו חזר ביהמ"ש העליון בע"א 1093/07 שושנה בכר נ` אברהם פוקמן :
"השאלה היא, מה דינה של הלכת פרלה עמר כאשר הנזק הנפשי שנקבע בביטוח הלאומי הוא תוצאה מן התאונה, אך לא נכלל בפסק דינו של בית המשפט בקשר לתאונה? התשובה לכך היא, כי הניכוי צריך לכלול, על פי דין, לפי סעיף 328(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה-1995, את הפיצויים שרשאי המוסד לגבות מן הצד השלישי ומחברת הביטוח המשיבה; ופיצויים אלה כוללים כל מה שעתיד המוסד לשלם כגמלה לפי חוק הביטוח הלאומי, ובמקרה זה - כל הנובע מן התאונה".
מאת: אתי בן ניסים, עורך דין נזיקין
|